ביקור אנטוניו גאדס בסטודיו​

מאמר - סילביה דוראן על אנטוניו גאדס

ואז הוא אמר: "כן, אני בא" - סילביה דוראן על אנטוניו גאדס

לרבים מאיתנו ההיכרות עם עולם הפלמנקו החלה מיצירותיו הקולנועיות של הבמאי קרלוס סאורה: Carmen, Amor Brujo, Bodas de Sangre. בתמונה מתחת שצולמה בבית הספר של סילביה דוראן מופיעות הדמויות הראשיות מסרטיו: אנטוניו גאדס, כריסטינה הויוס וחואן אנטוניו חימנס ותלמידים של סילביה דוראן עם המאסטרה עצמה. שתיים מהן - נטע שיזף וסימה יהודה (סימה קטן, בשם נעוריה) היום מורות בעצמן. על תמונה זו ועל מה שמאחוריה סיפור מרתק מפיה של סילביה דוראן:

שורה עליונה: כריסטינה הויוס, חואן אנטוניו חימנאס, סילביה דוראן, שרון שלו, אנטוניו גאדס, נטע שזף, שלמה אשר

שורה תחתונה: סימה קטן, תמר מוקדי

המקור: בית הספר למחול ספרדי ופלמנקו של סילביה דוראן

"הכרתי את Juan Antonio Jimenez, בן זוגה של כריסטינה הויוס היום, עוד בשנת 1966. שנינו הופענו אז בפריז, - אני בלהקה של Luisillo והוא  בלהקה של Pilar López. כשאנטוניו גאדס הגיע ארצה, באתי לחואן אנטוניו וכריסטינה ואמרתי להם: "אני רוצה שגאדס יבוא לראות את התלמידות שלי". הם ענו לי: "סילביה, תבקשי כל דבר, רק אל תבקשי את זה". והם הסבירו: "לפני כמה חודשים היינו באיטליה והזמינו אותנו לארוחת ערב ולהופעה של אחד מבתי הספר המקומיים לפלמנקו. זה היה נורא כל כך. מאז אותו ערב אנטוניו גאדס נדר נדר שהוא לא הולך יותר לאף בית ספר של פלמנקו מחוץ לספרד, כי הוא לא רוצה שהאוכל יתקע לו שוב בגרון". 

התעקשתי: "אז תציעו לו אתם!" הם ענו: "לא, אנחנו לא." לא ויתרתי. הלכתי ופניתי אליו: "כשאני הגעתי לישראל, רקדתי רק לצלילי מוסיקה מוקלטת כי לא היה לי גיטריסט ולא זמר, ולא היו לי אמצעים לממן את אלו. ועמדו בפניי שתי אופציות. האחת: הייתי יכולה לפתוח סטודיו מאוד גדול ולעשות דבר מה דמוי פלמנקו ומחול ספרדי... אבל אז זה היה אינסטנט, כמו ריקודי עם, כאילו כל אחד יכול לעשות זאת. ואין לי ספק שהייתי מרוויחה מכמות התלמידים, ומהתשלום יכולתי להביא גיטריסט וזמר מספרד ולרקוד ואז, אמנם כולם היו אומרים בנחת: "איזה יופי. איך היא רוקדת!" אבל אותך לא הייתי מזמינה לראות את התלמידים שלי, כי הייתי יודעת שאני עושה זנות מאמנותך".

ולכן אני בחרתי באופציה אחרת: להתחיל בקטן. אולי מתוך 100 תלמידים ישארו לי 10 בלבד, כי זה מאוד קשה ללמד את זה (סילביה מראה את תנועת היד האופיינית לפרח), ועוד פעם... ועוד פעם... ועוד פעם..."

"פרח פלמנקו" - ביטוי שגור ומקובל היום בשיח פלמנקו בארץ. הביטוי מתייחס לתנועת פרק כף היד הכה מיוחדת לריקוד הפלמנקו (el giro de la muñeca). מקור הביטוי במשחק שהמציאה בזמנו סילביה כדי ללמד דרכו ילדות וכדי להקל על העבודה הקשה הכרוכה בלימוד אחד סודות האסתטיקה של הריקוד.

סילביה המשיכה: "לאנשים אין סבלנות, הם רוצים לרקוד. ולכן אני לא מזמינה אותך, אלא אני מכריחה אותך לבוא! זוהי חובתך. הרי אם אני עושה מאמץ כדי לעשות משהו שיהיה ראוי לרמה שבספרד, אתה חייב לבוא לראות. ואגב, אני לא מזמינה אותך לארוחה. אולי אתן לך כוס קפה, או אם אתה רוצה מים, בגלל שזה חם וזהו". אז הוא אמר: "כן, אני בא."

​